עם המטען הזה הגדרנו לעצמנו את המטרה: איך אפשר להשתמש באירוע חד שבועי בכדי לפתח את הקהילה והעיר. לתת תשובה אחרת לטיפול בצפיפות, והיא שימוש במרחבים הפיזיים הקיימים למספר פעילויות, לייעל את השימוש במקום.
מנקודה זו חיפשנו מה המרכיב החסר אשר יוכל "לרכוב" על תנופת הפעילות הקיימת כיום בשוק. הנושאים הראשונים אשר אליהם פנינו היו תמיכה באוכלוסייה חלשה, בנשים אשר אינן יכולות להתרחק מביתן, בנוער חסר המעש. אך אז דיברנו עם תושבי המקום, והבנו נתון מעניין אשר שם את תפיסת עולמנו האינטואטיבית כלא רלוונטית;
שיעור הולך וגדל של האוכלוסיה הצעירה ממשיך ללימודים גבוהים כערך תחרותי בתוך החברה. במקום להשוות כמה מרוויחים הילדים, משווים מה והיכן הם לומדים, מגמתיות דומה למדי בקהילה היהודית. הבעיה היא ששיעור הערבים הישראלים המשתלבים בתעשית עתירת הידע בארץ הוא נמוך עד פליאה- רק 4 אחוזים (http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000519200&fid=594&fromsend2friend=1)
הגענו למסקנה כי פרוייקטים "סוציאלים" רק יזיקו לעיר בהנצחתה כעיר נזקקת. ומצד שני (של הכביש המוביל לטירה) ניצבים מבני אמדוקס, מייקרוסופט ונייס, היכולים לקדם ולשלב את האוכלוסיה בשוק העבודה המודרני.
בשלב זה אנחנו עומדות כרגע. ההתלבטות העיקרית היא בין מיקום מבנה התעשייה עתירת הידע קרוב ליציאה לכביש 6, באזור התעסוקה של העיר, בכדי שהתנועה בין השוק למשרדים תחיה את העיר ותשפיע על הדרך הראשית שלה. גישה זו נוטה לפתרון אורבני.
הגישה השנייה היא מיקום שתי הפונקציות השונות באותו מקום, באופן המתמודד כפי שנאמר עם נושא הצפיפות. האתגר התכנוני בפתרון זה הוא בחידוש שיכול להיווצר בשילוב של שני העולמות השונים במהותם. כרגע אנחנו עובדות על שתי החלופות לקראת תרגיל הפורמט ותרגיל ההתערבות באתר.
