הלכתי לסייר בשכונה למרות שאני לא בטוחה שהיא ברשימת שיקום השכונות. הסיבה שבחרתי בשכונה היא תמונה שצילמתי לפני שנתיים ומאוחר יותר עשיתי לה עיבוד ממוחשב.
בכביש הראשי לפני השוק יש את השלט הענק שבתמונה, שמאז התחלף לדמות אנימה ולפרסומת לחנות כלות. ליד השלט הענק, יש מיכל לאיסוף אשפה שסביבו המים קצת אדמדמים ומטריד לחשוב מאיזו קצבייה הם הגיעו. ממול יש חנות תבלינים סגורה כבר, הפנים שלה מבטיח אקלקטיות ריחנית.
הולכים דרך השוק, חלק מהדוכנים נראים קצת עלובים, אבל אסופת הצבעים והמרכיבים העלובים נראים פיוטיים, אולי בגלל ציורי הקיר המפתיעים המסתתרים בין הבניינים, ומשמשים כצוהר אמנותי בין שפה עדכנית להווי מסורתי.
הגברת שמנקה את הדגים נותנת חיוך נטול שיניים
פתאום החנויות נגמרות, בין רגע מגיעים לרחוב שבו ילדים משחקים בכדור, ונהיה פחות נעים להמשיך הלאה, פחות מזמין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה